הבחור שחתך אותך בכביש. הקולגה שהתפרץ בישיבה. הקופאית שלא הסתכלה לך בעיניים.
המחשבה הראשונה: איזה מזעזע.
אבל ראית רק רגע אחד. לא ראית את השיחה שהגיעה שעה קודם, או את שלושת הלילות בלי שינה, או את הכאב שלא נותן מנוח.
כל התנהגות הגיונית כשיש מספיק מידע. הבעיה היא שכמעט אף פעם אין לנו מספיק.
הפרשנות הנדיבה היא לא הנאיבית. היא המדויקת. היא לוקחת בחשבון את כל מה שאי אפשר לראות, במקום להעמיד פנים שאין מה להחמיץ.
אם מישהו היה תופס את שלושים השניות הגרועות ביותר של היום הגרוע ביותר שלך, גם לו היה סיפור עליך.
והוא היה טועה.